קלאסיקות

גן הדובדבנים

אנטון צ׳כוב

טרופימוב מונולוג 3

אולי תמציא כבר בדיחה חדשה? 

אתה יודע, אולי לא ניפגש יותר, אז תרשה לי לתת לך עצה, לפני שאנחנו נפרדים.  

ֿכדאי שתפסיק לנפנף בידיים. אני מייעץ לך להיפטר מהמנהג הזה  -  ותרד מהנושא של בניית בתי-קיץ, ומכל התכנונים איך להפוך את  הנופשים לבעלי בתים. גם כל החישובים האלה זה רק איזה "נפנוף" ...

ויחד עם זה, ולמרות הכל, יש לי סימפטיה אליך. יש לך אצבעות דקות, עדינות, כמו של אמן, יש לך נשמה עדינה, רגישה...

אבא שלך היה מוז'יק ואבא שלי היה רוקח. אז מה? זה לא אומר שום דבר.

עזוב, עזוב... אפילו אם היית מציע לי מאתיים אלף, לא הייתי לוקח. אני בן אדם חופשי, וכל הנושא הזה של כסף, שכולכם כל כך רודפים אחריו, גם העשירים וגם העניים  - לא עושה עליי שום רושם -  כמו נוצות ברוח.

אני לא צריך אתכם, אני אקדים את כולכם, אני חזק, יש לי כוח. האנושות צועדת לקראת האמת הנעלה ביותר, לקראת האושר הנעלה ביותר שייתכן בכלל בעולם הזה, ואני בשורות הראשונות. אני אגיע. אני אגיע.

או שאני אראה לאחרים את הדרך. (מרחוק נשמע קול גרזן מכה בעץ)

באמת! אין לך מספיק טקט ל...

(יוצא)