כמה זמן אתה עוד חושב להמשיך ככה? הממלכה שוקעת, מיום ליום. היא חולה. בינתיים לא רואים. בינתיים הכל כרגיל

למרות שרע לי הוא מוסיף לפגוע. האם נשא אישה להרעיבה? הקבצנים אשר פושטים ידם
מול בית אבי, זוכים ליתר חסד מיד של זר נדיב זה או אחר.

מל?....מל, אני בבית. (היא סוגרת את הדלת וחוצה אל הסלון, מכבה את הרדיו וניגשת למטבח.) אתה בטח מרעב. אני מסדרת לך צהרים ברגע...

אני אוהבת לאכול דגים מלוחים אחרי המספר, אז מה? ואם אחרי זה בא עוד מספר? אז בא עוד מספר, אז מה?- שיסריח! לא התחייבתי לצום!

ובכן, מה נעשה בשארית חיינו? נשב בבית ונסתכל בתערוכות שברחוב? נשתעשע בביבר הזכוכית שלנו, יקירתי?

אין דבר גרוע יותר מלדעת סוד של מישהו אחר ולא להיות מסוגלת לעזור. הוא לא מאוהב בה, זה ברור, אבל למה שלא יתחתן איתה?

אני רעבה. אתה עוד שואל למה עזבנו את המסיבה? נגיד שהיית מוכרח לרקוד איתה , אבל מי הכריח אותך גם להביא לנירה סנדוויץ? מה שאתה שומע.

השעה שבע, וזה הזמן להרים כוסית. אבל לפני זה, יש לי נאום שהכנתי, על אבא שלי.
האמת שכתבתי שני נאומים, אתה צריך לבחור אחד מהם.

מה שאני הכי שונאת בצבא זה את הפאניקה. אתמול אני עומדת פה בטרמפיאדה, מגיע שוטר צבאי. למה השיער שלך פזור?

קודם כל הרשי לי להודות לך, זה מאוד חביב שכל כך אכפת לך ממני, ותרשי לי להשיב כָמְקובל – בטובה תחת טובה, ולתת גם לך קצת חומר למחשבה:

תן גם לי למות! הרוג אותי! אתה- זה שיכול לחסל יצור קטן וחף מפשע מבלי להניד עפעף!
כמה אני שונאת אותך- כמה שאני מתעבת אותך!

אחת שתיים ושלוש וארבע ו... לא ככה! לתת נשמה! מבפנים!... לא להתרומם! לא לקפוץ! לא לעוף! עפתי, עפתי, אבל יוצא קפצתי.