קולנוע

הסנדק

פרנסיס פורד קופולה

בונה סרה

אני מאמין באמריקה. אמריקה עשתה אותי עשיר. 

גידלתי את הבת שלי כמו כל אמריקאי. נתתי לה חופש, אבל לימדתי אותה לעולם לא לבייש את המשפחה.

היא מצאה חבר. לא איטלקי. היא הלכה איתו לסרטים. היא חזרה מאוחר. לא התנגדתי.

לפני חודשיים הוא לקח אותה לסיבוב עם עוד חבר. הם הכריחו אותה לשתות ויסקי, ואז הם ניסו לנצל אותה. היא התנגדה. היא שמרה על הכבוד שלה. אז הם הרביצו לה. כמו חיות.

כשהגעתי לבית החולים האף שלה היה שבור. הלסת היתה מרוסקת. היתה מוחזקת בעזרת ברזלים. היא לא יכלה אפילו לבכות בגלל הכאבים. אבל אני בכיתי. למה בכיתי? היא היתה האור של חיי. ילדה יפה.

עכשיו היא כבר לא תהיה יותר יפה.

הלכתי למשטרה, כמו אמריקאי טוב. שני הבחורים האלה הובאו למשפט. השופט גזר עליהם שלוש שנים על תנאי. על תנאי! הם שוחררו באותו היום! עמדתי שם בבית המשפט כמו אידיוט, ושני החלאות האלה, הם חייכו אלי. אז אמרתי לאשתי, "בשביל צדק, צריך ללכת לדון קורלאונה".

אני מבקש ממך שתהרוג אותם.

תגרום להם לסבול כמו שהיא סבלה.