כשיגיע התור שלי, תקראו לי ואני אשיב: "הו פירמוס יפה מראה!"- זהו הסימן.

הי הו!

שגם הנגר! פוח מתקן המפוחים! זרבוב הפחח! פיף!

אלוהים אדירים! התגנבו להם, והשאירו אותי כאן, ישן!

היה לי חיזיון מופלא ביותר. היה לי חלום כזה, שהשכל בכבודו ובעצמו לא יוכל להסביר איזה חלום היה לי. חמור גרם מי שינסה לפענח את החלום הזה.

נדמה היה לי שאני- איש לא יוכל להגיד מה. נדמה היה לי שהייתי, ונדמה היה לי שהיה לי- אבל רק שוטה גמור היה מעז לומר מה היה נדמה לי שיש לי.

עין לא שמעה, אוזן לא ראתה, יד לא תדע לטעום, לשון לא תדע לתפוס, ולב לא ידע לספר- מה היה חלומי.

אני אבקש משגם הנגר שיכתוב לי בלדה על החלום הזה. היא תיקרא: "דמדומי ערב"- כי אלה דברים שאין להם שחר. ואני אשיר אותה בחלק האחורי של סוף המחזה, לפני הדוכס.

ואולי, כדי להוסיף לה ליווית חן, אשיר אותה כאשר תיסבי גוססת.