שימו לב, יש לנו עכשיו הזדמנות לא נורמלית לעשות את כל הדברים שתמיד דיברנו עליהם.

אתמול בערב, בשעה 8:25, הוא זרק אותי מהאקדמיה. בכל הפרשה הזאת אוכל אותי דבר אחד, שלא הסתלקתי בעצמי לפני שנה. עכשיו הוא מנסה לדכא בכם את השריד האחרון של כבוד עצמי. הוא נוקט בשיטת האיומים. או שתצייתו לו או שתורחקו מהמוסד. צפצפו עליו. תצחקו לו בפרצוף בקומה זקופה ותשאירו פס.

כן, להסתלק!

תראו, הבעיה היא פשוטה. חרות או עבדות. שתי אפשרויות. הברירה בידיים שלכם. אם תיכנעו לו עכשיו, זה הסוף שלכם. תהפכו לחבורת סריסים עלובה שאחרה את הרכבת.

ובכלל, מה יש לכם להפסיד אם תעזבו כעת? שאלה לעניין שיש עליה תשובה לעניין: שום דבר. בחינות? תעודת ב.ש.ד. יודעים מה זה? בוגרי שום דבר. התואר שיקנה לכם את הזכות הבלעדית לצייר עטיפות לצנצנות מיונז. או לשמור על השקט במועדון של ילדים מפגרים. איפה כאן האומנות? איפה כאן השלמות? איפה כאן חדוות היצירה?

ג'ון, אתה הצייר המוכשר ביותר שקם למוסד המכונה אקדמיה לציור, מאז היווסדו. אדם עם נתונים כאלה נולד פעם באלפיים שנה, אם בכלל. ואלארד מתייחס אליך כמו אל איזה ילד. אתה יודע שאני לא מחלק סתם מחמאות על ימין ועל שמאל.

ואתה ארווין, אתה בחור רגיש, בחור שזקוק לעידוד, לטיפוח. אתה רשם עליון. אתה הדירר של זמננו. איש מחשבה ורוח. איך מטפלים שם באדם כמוך? רומסים אותך. שורקים לך ואתה בא בריצה. ומה בקשר לנקבות? רק מפני שאין לך קצת חוצפה להתחיל איתן, אז הן מזלזלות בך, צוחקות מאחורי הגב, מסתכלות עליך כאילו שהיית שקוף.

כמה זמן נמשיך לאכול את זה? עד מתי נשכב על הגב ונגיד תודה לכל נאד שהם מואילים לתקוע לנו בפרצוף? זה העתיד שאתם מתכננים לעצמכם?

אם ככה, אז טעיתי טעות גדולה ביחס אליכם.