אתה חייב לעזור לי למצוא משהו, עברתי על כל המונולוגים בעולם ולא מצאתי כלום...

השאלה המתסכלת ביותר בשלב העבודה הראשוני:

באיזה מונולוג כדאי לי לבחור?

כדי לענות על השאלה החשובה הזאת נשתמש בשתי שאלות מנחות:

מה אנחנו מחפשים, ואיפה אפשר למצוא את זה.



​מה אנחנו מחפשים?

​אנחנו מחפשים שני מונולוגים בעלי אופי שונה שיביאו אתכם לידי ביטוי בצורה הטובה ביותר.

כל מונולוג הוא סיפור, ואתם צריכים לספר אותו בדרך מעניינת ואמינה.

הנה כלל הזהב שיעזור לכם למצוא את המונולוגים הנכונים:

כדי לספר סיפור בצורה מעניינת, אתם צריכים למצוא סיפור שמעניין אתכם לספר.

פשוט, לא? חפשו מונולוג שמשהו בתוכו מדבר אליכם, שיוצר אצלכם רגע קטן של הזדהות, של הוויה של דמות.

חפשו משפט או מילה שמפעילים אתכם רגשית, שמרגשים אתכם או מצחיקים אתכם. חפשו מה מעניין אתכם לגלות, מה מושך את תשומת ליבכם, מה מסקרן אתכם, איזה סוד במונולוג מושך אתכם.

יש אינספור מונולוגים טובים. אתם לא שופטים את איכות המונולוג. אתם שופטים את הנגיעה האישית שלכם אל המונולוג.

יותר מדי תלמידים עושים מונולוגים שנראה להם שהם "יעבדו" מאשר מונולוגים שמתאימים להם ומדברים אליהם.

​

חפשו מונולוג שישפיע עליכם, שידבר אליכם, שיצחיק אתכם, שירגש אתכם, שיבקש מכם לספר את הסיפור שלו.

חפשו מונולוג שעומד בעקרונות הבסיסיים הבאים:​

1. מונולוג שיגרום לבוחנים לזכור אתכם. טקסט יש בו איזה ייחוד, או שהוא מאפשר לכם להציג משהו מיוחד בכם.

2. מונולוג קצר משלוש דקות. שלוש דקות הן זמן ארוך למדי כדי להראות את היכולות שלכם. למעשה, כבר אחרי 30 שניות בערך הבוחנים גיבשו דעה עליכם ועל ההופעה שלכם.

3. למונולוג טוב יש מטרה ורצון ברורים. אתם לא יכולים רק לעמוד על הבמה ולדבר. אתם צריכים לפעול על מישהו שהחלטתם עליו מראש ושאתם יכולים לדמיין אותו, כדי להשיג ממנו משהו שאתם מוכרחים להשיג, לא משנה מה.

4. מונולוג שיש לו התחלה, אמצע, שיא וסוף ברורים.

התחלה: משפט ראשון טוב שתופס את תשומת הלב.

אמצע: תוכן עסיסי ומלא חיים.

שיא: מיצוי מלא של הקונפליקט ברגע דרמטי אחד.

סוף: סיום חזק ומרשים.

כשלמונולוג שלכם יהיה מבנה ברור, סביר יותר להניח שהבוחנים יזכרו אתכם לטובה.

5. מונולוג טוב תמיד מכיל קונפליקט. אין דרמה ללא קונפליקט. אף אחד לא רוצה לשמוע סיפור על זה שכולם בסדר.

מומלץ לבחור דמויות שקרובות אליכם עד כמה שניתן- גיל, מין, מעמד חברתי וכו'. אין טעם שילד בן עשרים ישחק באודישן גברת בת שמונים. מעבר לאלמנט הקומי, אין כאן דבר שיעזור לפתח אותו ולהציג אותו במיטבו בפני הבוחנים. אל תברחו ל"הגנבות" וטריקים. היו פשוטים וכנים. טווח של עשר- עשרים שנים קדימה וכמה שנים אחורה (לא יותר מדי) הוא טווח טוב להיות בו.

הדרישה הבסיסית ברוב בתי הספר למשחק היא שני מונולוגים בעלי אופי שונה, וזאת משום שהבוחנים רוצים וצריכים לראות אתכם בכל מיני מצבים ואיפיונים. אם בשני המונולוגים תשחקו גבר קמצן ועצבני- רק שפעם אחת הוא יהיה "רציני" ופעם אחת "מצחיק"- זה לא יהיה לטובתכם. אם בשני המונולוגים תשחקי אישה קטנה וכנועה- זה עלול לא להיות מספיק עשיר ומעניין כדי להעביר אותך לשלב הבא. כמה שיותר מגוון - יותר טוב.

טיפ חשוב: הימנעו מלכתוב מונולוג לעצמכם. התנסו בבחירה מתוך מחזות מוכרים וקיימים, זהו האתגר שעומד בפניכם כרגע. את ההזדמנות להוכיח את עצמכם ככותבים מוכשרים תמצאו בהמשך הדרך.