השם? מה? השם שלי? 

אה, נינה....נינה מיכאילובנה זארצ'נאיה. 

הגיל שלי?...בת כמה אתם מחפשים? 

אני רק רציתי לדעת כי אני יכולה להיות בת כמה שאתם רק רוצים...שש-עשרה, שלושים, שבעים ותשע...

אתה מחפש בחורה בת 22? אני בת 22 אדוני.

אני פשוט קצת מצוננת אדוני, זה מזקין אותי...

בשנה שעברה כשהייתה לי שפעת הרופא חשב שהייתי בת 39.

אני מבטיחה לך אדוני, שאני יכולה להראות בת 22 אם אתה צריך את זה.

(מקנחת "זיעה" ממצחה) אדוני, יש לי 39 וחצי חום עכשיו.

לא אדוני, בבקשה לא, תן לי להבחן. אדוני אני עשיתי את כל הדרך מאודסה עד למוסקבה כדי להיבחן, ואני מחכה כבר ששה חודשים למבחן הזה. אם יחזירו אותי לסוף הרשימה, אצטרך לחכות עוד ששה חודשים ואני כבר אהיה בת 23 וזה יהיה יותר מדי מאוחר בשביל להיות בת 22. ואני אצטרך לעשות שוב את כל הדרך מאודסה עד למוסקבה כדי להיבחן.

בבקשה אדוני, אתה לא מוכן סתם לשמוע אותי קצת מדקלמת לך?!

אני באמת מרגישה יותר טוב.

(ממששת את מצחה) אני חושבת שירד לי החום ל38 עכשיו.

אדוני, אני משתוקקת להיות שחקנית בכל ליבי, נשמתי, נשימתי, עצמותי והדם בעוקרי.

גם אם לא תעסיק אותי, רק לדקלם לך...אם מותר לי להיות חוצפנית אדוני,

אני חושבת שאתה אחד מגדולי הסופרים החיים בכל רוסיה.

קראתי כמעט כל מה שכתבת, המאמרים הסיפורים...

במיוחד אהבתי (צחוק)...במיוחד (צחוק) הו אלוהים, בכל פעם שאני חושבת על זה אני לא מצליחה לשלוט בעצמי! נו- "מותו של פקיד העירייה" הו אלוהים! צחקתי במשך ימים.

התכוונת שזה יהיה עצוב? בכיתי...במשך ימים. זה היה מצחיק באופן טרגי.

תרצה לראות אותי מציגה? הייתי רוצה לקרוא מתוך שלוש אחיות. את כולן אם יש לך מספיק זמן.

מערכה ראשונה (מרימה עיניים) "חדר האורחים בבית פרוזרוב,  שעת צהריים, אור שמש חזק זורח מבעד לחלונות הצרפתיים הגדולים..."

בלי זה?

אז הייתי רוצה לבצע את הרגע האחרון במחזה. (מחככת בגרונה כעומדת להתחיל) ...אה אדוני, אולי אתה יכול לומר, "טה-רה-רה-בומס-טראם, לשבת אפשר דומם". למה? מה זאת אומרת למה? אתה כתבת את זה אדוני. (מבינה) לא?! בסדר אז בלי זה. אני אתחיל.

אולגה אומרת "אחיותי היקרות נדמה שלא חסר עוד הרבה ונדע מדוע אנו חיים, מדוע אנו סובלים. אילו רק ידענו, אילו רק ידענו, אילו רק ידענו" (דממה)

תודה רבה לך אדוני. זה כל מה שרציתי.

גרמת לי לאושר גדול. אלוהים יברך אותך אדוני. (בורחת מהבמה)